אחת הסוגיות החדשות שבתי משפט לענייני משפחה נחשפו אליהן ונדרשו לפתרונן לאחרונה היא סוגיית איזון משאבים.

איזון משאבים משמעותו חלוקת הנכסים שצברו בני זוג במהלך תקופת הנישואין.

מדוע נדרש פתרון אקטוארי לבעיה ולא פתרון חשבונאי פשוט?

הסיבה היא שיש לחלק עכשיו כספים שנצברו אך יתקבלו בעתיד.

בעבר איזון משאבים נתפש כחלוקת נכסים ממשיים כדוגמת: נכסי נדל"ן, חסכונות כספיים וכו'. בשנים האחרונות, עם עליית שיעורי הגירושין והחשיפה למידע משפטי ולמצב בעולם, הבינו בתי המשפט בישראל ובני הזוג כי אחד הנכסים בעלי הערך הגדול ביותר הוא החסכונות הפנסיוניים כגון: קופות הגמל, הפנסיות, ביטוחי המנהלים ועוד אשר נצברו במהלך חייהם המשותפים.

בעולם התמודדו עם הבעיה לפני שנים רבות. המצב בחו"ל פשוט מעט יותר שמכיוון שפנסיות בחו"ל הן לרוב מסוג Defined Contribution – כלומר הסכום העומד בקרן דומה באופיו לקופת גמל של חסכון בלבד (בלי חלק הפיצויים). בישראל המצב מסובך יותר מכיוון שהכספים הנצברים בקופות גמל הם משני סוגים: פיצויים ותגמולים (שעל כל אחד מהם חלים כללי מיסוי שונים) לעומת הסכום הצבור בחו"ל שהוא כאמור כסף מ"סוג אחד". בנוסף, טבע הפנסיה בחלק מקרנות הפנסיה בישראל (קרנות הפנסיה הוותיקות) שונה - מסוג Defined Benefit.

את הסכום הצבור יש לחלק לפי החלק היחסי של כל אחד מבני הזוג. גם הפתרון לבעיית החלוקה הזו, הנראית לכאורה "פשוטה", כרוך בהחלטה מהו "חלק יחסי" צודק של כל אחד מבני הזוג . קיימת בעייתיות בקביעת החלק היחסי וישנן מס' פתרונות אקטואריים אפשריים. אין פתרון יחיד לבעיה ובפועל החלוקה הסופית נקבעת בפסיקה של בית המשפט.

קביעת הסכום הצבור המיועד לחלוקה שהיא בעצם קביעת הערך הנוכחי של כספים שיתקבלו בעתיד היא בעיה סטטיסטית של חיזוי ואמידה וכרוכה באי וודאות. הערך הנוכחי של הכספים העתידיים הוא משתנה מקרי ואין לנו היכולת לומר בוודאות מה שוויו, אולם כן נוכל להציע פתרונות אקטואריים לחישובו וסטטיסטים להתפלגותו.

הערך הנוכחי של ההטבה תלוי במשתנים מקריים רבים כמו: אורך החיים של בני הזוג, גיל הפרישה, הגידול בשכר, התשואה על ההון – ועלינו להניח הנחות על התפלגותם.

עבודת האקטואר מתמקדת בחישוב הזכויות הסוציאליות שנצברו על ידי בני הזוג בתוכניות מסוג: קופות גמל, פנסיות (תקציבית וצוברת) וביטוח מנהלים, תוך דגש על קביעת ערכי המשתנים: גיל הפרישה, הגידול בשכר ושער הריבית על סכומי הכסף שיקבלו כל אחד מבני הזוג.

לחישובים כגון: ערך נכסי דלא ניידי, יתרות עו"ש, יתרות בקרנות השתלמות, הלוואות משכנתאות וכו', אין פן אקטוארי. יש לקבוע את שווי הנכסים ליום האיזון ולהכניסו להסכם האיזון.

באופן מפתיע רק לאחרונה חוקק חוק לבעיית המיסוי במקרה של איזון משאבים אך עדיין לא ברור איך החוק ייושם בפועל. יותר מכך, הרבה מהפתרונות המקובלים עושים עוול לאחד מבני הזוג.

אחת הטעויות הנפוצות, אשר גורמות לחלוקה לא צודקת של נטל המס, היא חישוב המס מבלי להתייחס לגובה הגמלה הסופי שיקבל כל אחד מבני הזוג. בעיקרון, כל זמן שהחלק המשותף של בני הזוג בגמלה פטור ממס – רק אחד הצדדים נושא בנטל המס. הבעיה קיימת גם כאשר חל מס על החלק המשותף (כתוצאה ממדרגות המס הנהוגות).

הפתרון ההוגן והפשוט הוא לחשב שיעור מס ממוצע, להחילו על החלק המשותף ולהוריד מחצית מהמס מכל אחד מבני הזוג.

הפתרון הנכון וההגון ביותר לבעיית נטל המס הוא שכל אחד מבני הזוג ישלם מס על הכספים השייכים לו. מס הכנסה משולם מסך ההכנסות של הפרט ולכן, ראשית יש לחשב את סך הגמלה שתיוותר בידי כל אחד מבני הזוג – לאחר קבלת החלק המתאים מבן הזוג והעברת החלק המתאים לבן הזוג – ועל סך הגמלה נטיל מס לפי חוקי המס בישראל.

השיטה הזו נהוגה לרוב בחו"ל. העיקרון שבבסיסה הוא שכל אחד מקבל את חלקו לצורך חישוב המס ואין סבסוד צולב במס על ידי אחד מבני הזוג.

השיטה אינה מיושמת בישראל כתוצאה מהתנגדות רשויות המס. הסיבה להתנגדות המדינה לחוקק חוק המאפשר חלוקה כזו נובעת מהחשש כי הרשות לחלוקת הכספים, לפי המגיע לכל אחד מבני הזוג, תנוצל לרעה. בהרבה מצבים, לדוגמא, כאשר אחת מהפנסיות נמוכה בהרבה מהשניה או כאשר רק לאחד מבני הזוג יש פנסיה, חלוקת הפנסיה בעקבות גירושין תקטין בהרבה את המס שישולם על ידי בני הזוג למדינה. חוק כזה מעניק לגירושין אחרי יציאה לגמלאות "כדאיות כלכלית" והרשויות בישראל חוששות מניצולו לרעה.

לדעתנו אין הצדקה לאי יישום מדיניות הוגנת בשל החשש שתנוצל לרעה. רשויות אכיפת החוק יכולות תמיד לבדוק האם הגירושין אמיתיים או לא, ולהעניש את אלה שבחרו לנצל את החוק לרעה.

מאידך, אם יאושר חוק כזה למתגרשים, כל זוג נשוי החי באושר, אשר אחד מהם מרוויח הרבה יותר ביחס לשני, יבקש גם הוא לחלק את הפנסיות שלהם ולשלם מס נמוך יותר, בטענה שאין זה הוגן "להעניק פרס" למתגרשים.